<h1>ספר החינוך מצוה תל"ו</h1>
<h2>דף צ.</h2>
שנצטוינו לאבד בתי העבודה זרה כולם בכל מיני איבוד בשברון ובשרפה בהריסה ובכריתה כל מין במה שראוי לו, כלומר במה שיהיה יותר משחית וממהר בחרבנו, והכוונה שלא נניח רושם לעבודה זרה, ועל זה נאמר [דברים י"ב] אבד תאבדון את כל המקומות וגומר, ונאמר גם כן [שם ז'] כי אם כה תעשו להם מזבחותיהם תתצו, ואמר עוד [שם י"ב] ונתצתם את מזבחותם וגומר, והראיה שזה מצות עשה מה שאמר בסנהדרין [צ' ע"א] בעבודה זרה מאי מצות עשה איכא, כלומר לאבדה, תרגמה רב חסדא ונתצתם וגומר, ולשון ספרי מנין אתה אומר שאם קצץ אשירה והחליפה אפילו עשר פעמים שחייב אדם לקוצצה, תלמוד לומר אבד תאבדון, וגומר, ונאמר שם עוד ואבדתם את שמם מן המקום ההוא בארץ ישראל אתה מצווה לרדוף אחריהם ואי אתה מצווה לרדוף אחריהם בחוצה לארץ. משרשי המצוה למחות שם עבודה זרה וכל זכרה מן העולם. ודיניה כלולים בפשט הכתוב. ונוהגת בזכרים ונקבות בכל מקום ובכל זמן שמצוה עלינו לאבד שם עבודה זרה אם יש כח בידינו, אבל אין אנו חייבין לרדוף אחריהם לאבדה אלא בארץ ישראל בזמן שידינו תקיפה על עובדיה. ועובר על זה ולא אבדה כל זמן שיש ספק בידו בטל עשה זה.
